מרווה – צמח מרפא עתיק יומין
טעימה בחליטה, נהדרת ברוטב לפסטה ובכלל מוסיפה ניחוח וטעם למאכלים רבים.
מרווה (שם מדעי: Salvia) היא אחד מצמחי המרפא וצמחי התבלין העתיקים והנפוצים ביותר בארץ ישראל ובאזורי צמחייה ים תיכוניים.
איזו שיש לכם באדנית או בגינה, מתוך 24 מינים הגדלים בישראל, היא ״התרופה״ בהא הידיעה לתחושת אי נוחות בבטן אנטיספטית ולכן מטפלת בזיהומים וסופחת גזים.
אבל למרווה תכונות מרפא רבות נוספות: היא מעולה לטיפול בזיהומים בחלל הפה והגרון – חולטים עלי מרווה שוטפים ומגרגרים מספר פעמים ביום.
המרווה מסייעת להורדת תחושת עומס החום מהגוף, בעונה החמה, אפילו מטפלת בהזעת יתר. היא יעילה בהורדת עוצמת ותדירות גלי חום בגיל המעבר וגם מורידה ומאזנת יתר לחץ דם.
למרווה השפעה הורמונלית קלה ולכן מומלץ להימנע ממנה בתקופת ההריון. שתיית חליטת מרווה פוגעת בתנובת בחלב ולכן אינה רצויה בהנקה.
בשל השפעתה על לחץ הדם יש לצרוך במתינות. כמויות גדולות ומרוכזות מדי עלולות לגרום ללחץ דם נמוך.
זרעי המרווה מהווים מקור צמחי ועשיר לחומצות שומן מסוג אומגה 3. רובנו שמענו על זרעי צ'יה של המרווה ההיספאנית. אבל, מכון וולקני, גוף המחקר והפיתוח של משרד החקלאות הישראלי, פיתח מקור צמחי לאומגה 3 (חומצת שומן חיונית והכרחית לבניית מעטפת כל תא בגוף, תהליכי גדילה, תפקודי המוח, הלב, כלי הדם ועוד) מזרעי מרווה מרושתת.
